השופט נ' סולברג:
1. ערעור על הכרעת הדין מיום 28.7.2011 ועל גזר הדין מיום 22.9.2011, של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רפי כרמל) בת"פ 42912-02-11, בגדרם הורשע המערער בעבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 402 (ב) ו- 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק; בשתי עבירות של ניסיון התפרצות, לפי סעיפים 406 (א) ו-25 לחוק; בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק; בעבירה של גניבה, לפי סעיף 383 לחוק; בעבירה של ניסיון גניבה, לפי סעיף 383 ו-25 לחוק; בעבירה של זיוף מסמך, לפי סעיף 418 לחוק; בעבירה של שימוש במסמך מזוייף, לפי סעיף 429 לחוק; ובשתי עבירות של כניסה לישראל ושהייה שלא כדין, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; דינו של המערער נגזר לחמש שנות מאסר בפועל ולשנת מאסר-על-תנאי.
עיקרי כתב האישום
2. על-פי העובדות המתוארות באישום הראשון, בתאריך 24.2.2008 נפגש המערער עם שניים אחרים, וביחד תכננו לבצע שוד בירושלים. המערער, תושב הכפר בידו, שאינו מורשה להיכנס לישראל, היה היוזם העיקרי והמתכנן של השוד. השלושה הצטיידו בבלוני גז, פטיש, כפפות וקאטר. יומיים לאחר מכן, יצאו המערער ושני שותפיו ברכב לכיוון ירושלים במטרה לבצע את השוד. בדרכם אספו את גב' אודליה אבו-חצירה ויידעו אותה על כוונתם לבצע שוד. למשמע כוונותיהם ביקשה אודליה לרדת מהרכב, אך המערער סירב, שלף אקדח, כיוון אותו לעברה ואיים עליה "אם תרצי או לא תרצי את תבואי איתנו". בהמשך שבה אודליה וביקשה לרדת מן הרכב, אך המערער איים עליה בפתגם בערבית "הכניסה למקלחת אינה דומה ליציאה ממנה". הארבעה הגיעו לבניין ברחוב רש"י 22 בשכונת גאולה בירושלים. בהתאם להנחיות המערער, צלצלה אודליה באינטרקום דירתה של גברת רחל בולק-קפלן על מנת לברר אם יש אנשים בדירה. המערער הינחה את אודליה כי במידה ויהיו אנשים בבית, תציע את עצמה לעבודות ניקיון בבית או כשמרטפית. התברר כי גב' בולק-קפלן נמצאת בדירה, ולאחר שסירבה להצעתה של אודליה, פנו הארבעה ונסעו לבית ברחוב המ"ג בשכונת רוממה בירושלים, על מנת להתפרץ אליו ולגנוב את תכולתו, בהסתמך על מידע מוקדם שהיה ברשותם על כך שבבית יש כסף. המערער ושותפו ירדו מהרכב, כשברשות המערער פטיש וקאטר, המערער דפק על דלת הדירה, ומשלא נענה ניסה לפתוח את חלון הדירה באמצעות פטיש, ניסיון אשר לא צלח. המערער ושותפו חזרו לרכב, ולקחו ממנו בלוני גז על מנת לנסות להתפרץ לבית ביתר קלות. כעבור זמן מה הגיעה בעלת הבית למקום, ובעקבות זאת חזרו המערער וחברו לרכב, שבו המתינו כל העת אודליה ושותף נוסף, ונמלטו מהמקום.
3. לאחר כשלון שני ניסיונות הפריצה, פנתה החבורה סמוך לשעה 12:00 לבית נוסף, בקרית מטרסדורף בירושלים. אודליה ירדה מהרכב, צלצלה בפעמון הבית, הציגה עצמה כאורלי המתגוררת בפסגת זאב, ושאלה את בעלת הבית האם היא מעוניינת בסיוע בעבודות ניקיון הבית או בשמרטפות. בעלת הבית השיבה בחיוב, ואודליה נתנה לה מספר טלפון פיקטיבי, אשר אותו קיבלה מבעוד מועד, מהמערער ומשותפו. אודליה שבה לרכב, והמערער הודיע כי הם צריכים לחזור לבית מכיוון שעל-פי מידע שברשותו מוחזקים בו 100,000$. אודליה שבה לבית, בטענה כי שכחה את מספר הטלפון של בעלת הבית. בינתיים, ברכב, החליפו המערער ושותפו חולצות, עטו כפפות על ידיהם וכובעים על ראשיהם, השותף הרכיב משקפי שמש, והשניים יצאו מהרכב והסתתרו בגינת הבית. השותף השלישי נשאר ברכב כדי לשמש תצפיתן. אודליה נכנסה לבית, ביקשה מבעלת הבית לרשום את מספר הטלפון, ואז התנפלו עליה המערער ושותפו. השניים סתמו את פיה, הפילוה ארצה, השכיבוה על גבה על הרצפה, כששותפו של המערער ממשיך לסתום את פיה והמערער יושב על בטנה, אוחז בחוזקה את ידיה, ובועט בה ברגליה. אודליה עמדה כל העת סמוך לדלת הכניסה לאחר שנעלה אותה מבפנים, והמערער החזיק באמתחתו אקדח. בעלת הבית זעקה לעזרה. שותפו של המערער הורה לה לומר היכן נמצא הכסף, ובמקביל ביקש מאודליה להביא לו מגבת על מנת לקשור באמצעותה את פיה של בעלת הבית, אך בעקבות התנהגותה לא הצליח לעשות כן. בעלת הבית טענה שהכסף נגנב, או אז שב המערער ובעט בה ברגליה, והשלושה עזבו את המקום. בעלת הבית נחבלה בשפתה, דם זב ממנה וכיסוי ראשה נפל. כשהגיעו לרכב סטר המערער לאודליה.
4. ביום 28.2.2008 נעשה ניסיון לתפוס את המערער ואת שותפו. אודליה הסכימה לשתף פעולה עם המשטרה וקבעה עם השניים מפגש בציר המחבר בין מחסום רמות לבית איכסא. כשפגשה את השניים התעורר חשדם, ואז נכנסו לרכבם, פתחו בנסיעה מהירה על מנת להימלט מן המקום, ופגעו ברכב המשטרתי הסמוי שהיה במקום. חזית רכב המשטרה, כנף ימין והדלת הימנית נפגעו, לשוטר אחד נגרמו מכות יבשות, לשוטר שני שריטה גדולה. השוטרים חבשו כובעי זיהוי משטרתיים, צעקו "עצור, משטרה", בעברית ובערבית, אף-על-פי-כן נמלט המערער מהשוטרים.
5. על-פי האישום השני, בתאריך 16.2.2011, בסביבות השעה 10:00 התפרצו המערער ושותפו לבית משפחה ברחוב המ"ג בירושלים. השניים חתכו באמצעות מספריים גדולים ומברג את סורגי החלון במטבח ופרצו לדירה. השניים שפכו את תכולת הארונות בדירה על הרצפה, הפילו את המיקרוגל שהיה מוצב ליד החלון במטבח שדרכו התפרצו לדירה, ושברו את פח האשפה במטבח. השניים גנבו מן הדירה שני שעונים: שעון מזהב בשווי של כ- 5,000$ ושעון נוסף בשווי של כ-1,000 ש"ח. בנוסף ניסו לגנוב שעון זהב, שרשרת פנינים, צמיד זהב, זוג עגילים, חפתים, בקבוק בושם וקופסת צדקה ובה 50 ש"ח. המערער נתפס בדירה שאליה פרץ, התנגד למעצר, השתולל ונתן מכת אגרוף לשוטר.
6. על-פי האישום השלישי, עובר למעצרו ביקש המערער מתושב רמאללה לזייף עבורו תעודת זהות, נתן לו את תמונתו, ובעת שנעצר נשא המערער עמו את תעודת הזהות המזוייפת.
7. על-פי האישום הרביעי, בצהרי יום 23.12.2010 התפרץ המערער ביחד עם אחרים לבית משפחה ברחוב נקדימון בירושלים. ביחד עם אחד משותפיו חתך המערער את סורגי דלת הכניסה האחורית, השניים עקרו אותה ממקומה ופרצו לדירה. מן הדירה גנבו 20 מגשי כסף, פמוטים מכסף, פמוטים מנחושת, כוסות קידוש מכסף, חנוכיה מכסף, כלי כסף נוספים, עגילי יהלומים, צמידים, שרשרת פנינים, 3 טבעות יהלומים, יהלום בודד, וסיכה מפלטינה משובצת יהלומים.
עד כאן עיקרי כתב האישום.
עיקרי הכרעת הדין של בית משפט קמא
8. המערער הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו באישום השני ובאישום השלישי, והורשע על סמך הודאתו-זו. על סמך מכלול העדויות והראיות שהובאו לפניו, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מן העבירות שיוחסו לו באישום הרביעי, וכן גם ממקצת העבירות שיוחסו לו באישום הראשון: נשיאת נשק, הכשלת שוטר, סחיטה באיומים ונהיגה ברשלנות. מהעבירה של נשיאת נשק זוכה המערער מאחר שלא הותר הספק האם נשא נשק אמיתי או מזוייף. מהעבירות של הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק ונהיגה ברשלנות לפי סעיף 338(א)(2), עבירות אשר נטען כי בוצעו בזמן ניסיון המעצר, זוכה המערער משום שיסודותיהן העובדתיים לא הוכחו די הצורך. כמו כן, זוכה המערער מעבירה של סחיטה באיומים, כלפי אודליה, משום שקם ספק סביר בנוגע לשאלה "האם ועד כמה פעלה אודליה תחת אותם איומים". מן העבירות שבאישום הרביעי זוכה המערער לאחר שעד מרכזי מטעם המשיבה לא אותר, ונדחתה בקשתה להפרדת אישום זה ולהעברת הדיון בו לבית משפט אחר.
9. בהכרעת הדין הסתמך בית המשפט המחוזי בעיקר על עדותה של אודליה, עדות אשר נצרכה לחיזוק לאור הוראת סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 הקובעת כי: "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה". חיזוק זה בא בעיקר בדמות עדויותיהן של שלוש עדות בלתי תלויות אשר חיזקו את המסכת העובדתית שתוארה בפירוט בעדותה של אודליה.
עיקרי הטיעונים בערעור
10. ערעורו של המערער מכוון כלפי הרשעתו בעבירות הנ"ל באישום הראשון. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת אמינותה של אודליה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, עדותה של אודליה מכילה סתירות וחצאי אמיתות, בעיקר סתירות בין עדותה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט. שנית, מניעיה של אודליה אינם טהורים. אודליה נמנתה על השותפים שביצעו את העבירות, היתה חלק מן החבורה, ואף הורשעה בדין על סמך הודאתה. שלישית, עדותה של אודליה נגרעה מאמינותה על-ידי בית המשפט המחוזי עת זיכה את המערער מעבירות של נשיאת נשק, הכשלת שוטר, נהיגה ברשלנות וסחיטה באיומים, על אף עדותה של אודליה מטעם המשיבה נגד המערער גם בעבירות אלו. על יסוד הטעמים הללו טוען המערער כי אין לקבל את עדותה של אודליה. לטענתו, עדותה מונחית על-ידי מניעים אישיים זרים, והאמת איננה נר לרגליה. המערער אף טוען כנגד זיהויו על-ידי אודליה. לדידו, זיהוי זה לא נערך כראוי והוא לוקה בכשלים חמורים. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בקביעת מידת החיזוק הדרושה לקבלת עדותה של אודליה. עדותה של אודליה רעועה, ועל כן עוצמתה של התוספת הראייתית הדרושה היא רבה. התוספת הראייתית עליה הסתמך בית המשפט איננה עומדת ברף זה.
11. באשר לגזר הדין טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג מרף הענישה המקובל. בנוסף טוען המערער, כי על שותפיו למעשים ולעבירות הוטלו עונשים קלים בהרבה, הנעים בין 8 ל-22 לחודשי מאסר בפועל. על-פי עקרון אחידות הענישה ראוי שעונשו של המערער יהיה דומה לעונשיהם של שותפיו לעבירה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט כשלא נתן משקל ראוי להודאתו, לעברו הנקי, ולעובדה כי הוא בן למשפחה קשת-יום.
עיקרי תשובת המדינה
12. בנוגע לאמינותה של אודליה, טוענת המשיבה כי אין זה מתפקידו של בית משפט לערעורים להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, אלו נשקלו כראוי בפסק הדין של ערכאה קמא ואין להוסיף על כך. לגופו של עניין, טוענת המדינה כי הטענה שאודליה הטילה אשמה על המערער מתוך מניעים אישיים נבחנה, נשקלה ונדחתה בבית המשפט המחוזי. בנוגע לטענה בעניין הזיהוי של המערער, טוענת המדינה, כי רמת מהימנותו של הזיהוי גבוהה שכן אודליה ידעה מספר פרטים המצביעים על היכרותה עם המערער. בנוגע לטענת הסיוע הראייתי, כאמור בפסק-הדין, אמינותה של אודליה מאפשרת הסתייעות בחיזוק ראייתי קל בלבד. מעבר לנדרש מציינת המשיבה כי עדותה של אודליה נתמכה בראיות מתוך עדותה שלה-עצמה, שתי עדויות של מתלוננות נוספות ועדותה של שכנה.
13. לעניין העונש טוענת המשיבה כי בפסקי דין קודמים הוטלו על עבירות מעין אלו עונשים דומים. עוד ציינה המשיבה, כי הפער בין ענישת המערער לשותפיו, מצוי, בין היתר, בהרשעתו בעבירת ההתפרצות, עבירה חמורה ביותר הפוגעת בכבודו ובבטחונו של האדם.